במשך שנים הוא לא דיבר עמו, רדף אותו בצורה הכי קשה ופרועה, הסית תלמידים נגדו, ועד היום הזה, בנו רבי בערל מנודה אצל תלמידיו של הרב שך הרואים בו סמל של 'עבודה זרה' רק ומפני שהרב שך לא רצה שיהיה ראש ישיבה, העדיף שיהיה פרופסור והוא לא רצה, הוא ביקש לעמול בתורה והגיע לאן שהגיע
אין כמעט מי שעבר את הגהינום יותר ממנו. רק מתי מעט יודעים את האמת המרה כמה ציער הרב שך את ר' דוד אך ורק מפני שהיה לו בן כמו ר' בערל. כששמע הרב שך כי ר' בערל אומר את ה'קדיש דרבנן' בישיבה, למרות שכבר לא היה לו עוד כח, הוא עלה לישיבה וזעק ככרוכיה שאינו רוצה שיאמר 'קדיש דרבנן'. הוא זעם על שהוא נותן שיעור לתלמידים בליל שבת בחומש ורש"י, זעק כי הוא נוהג מנהגי בריסק, ורצה לראותו מחוץ לישיבה אבל לא הצליח לסלקו, מפני שר' אברהם ז"ל הבעלים של הישיבה לא הסכים בשום אופן
ספרים על גבי ספרים אפשר לכתוב רק ממסכת ההתעללות של הרב שך בר' דוד, שעבר את הגהינום בעולם הזה, ולא על ידי מי שמכונים רשעים עוברי עבירה חילונים מזרחיסטים או קנאים למיניהם, אלא על ידי מי שרצה להיות ה'מרן' על חשבון דמו של ר' דוד שאת כבודו רמס בכל הזדמנות אך ורק מפני שזכה ויש לו בנים תלמידי חכמים
